החלטה בתיק רע"א 48343-02-13

1.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

2.         בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופט נ' ג'השאן) מיום 1/2/13 בת"א 284-09-12, לפיה נדחתה בקשת המבקש לגילוי מסמכים ספציפיים - הסכמי מכר מוסווים - כאשר טענתו הייתה כי לא מדובר בהסכם הלוואה כנטען על ידי המשיבים.

3.         המבקש (להלן: מג'אדלה או המבקש ) הוא נתבע בכתב תביעה (ת"א 284-09-12) שהוגש על ידי המשיבים (להלן: מואסי או המשיב ) בבית משפט השלום בחדרה. כמפורט בהחלטת בית משפט קמא, הגישו מואסי תביעה שעניינה הסכם הלוואה שנתקבלה על ידי מר מואסי כאשר אשתו, ערבה לאותו חוב. מדובר בסכום חוב  הלוואה משוערך של 260,000 ש"ח.

            על-פי אותו הסכם, הוסכם, בין היתר, כי אם מואסי לא יפרעו את חוב ההלוואה במועד, כי אז יימכר נכס המקרקעין מאוכלס של מואסי אותו העריכו הצדדים ב-270,000 ש"ח, ומן התמורה שתתקבל יקוזז סכום ההלוואה.

            לטענת מואסי, משפנו בסמוך למועד הפירעון המוסכם למג'אדלה כדי לסלק את חוב ההלוואה, התחמק האחרון מלקבל את הכספים והודיע להם כי הוא עומד על העברת הנכס על שמו.

            על כן, עתרו מואסי במסגרת כתב התביעה לסעד הצהרתי לפיו ייקבע כי למעשה מילאו חובתם על פי הסכם ההלוואה, וכי ההסכם בטל ואתו כל ההתחייבויות הנובעות ממנו. כמו כן, עתרו בבקשה להפקיד את יתרת חוב ההלוואה בקופת בית המשפט.

4.         לעומת טענת מואסי כי מדובר בהסכם הלוואה, טען המבקש בערכאה דיונית וכך גם בערכאה זו כי ההסכם מושא התביעה הוא הסכם מכר מוסווה, אשר נוסח כפי שנוסח מחשש של מג'אדלה שהעסקה לא תצא לפועל אם הדבר יובא לידיעת בניו ואחיותיו, מאחר שהמשיב חשש שאף הם יבקשו חלק מהתמורה.

            מג'אדלה דחה את טענת מואסי כי הייתה פניה אליו בקשר לפירעון ההלוואה, וכדי להוכיח טענותיו ביקש כי יומצאו לו שני הסכמי מכר מקרקעין וכן העתק מהצהרה לרשויות מס שבח בקשר לעסקת מכר שנחתמה ב-5/11 שנערכה בין מחמד מואסי ואחיו לבין מר נסוח מואסי (להלן: עסקה א' ) וכן עסקת מכר נוספת שנערכה בין אחותו של מחמד מואסי, הגב' אמל מואסי לבין מוחמד ומוחסן ומוניר אבו חוסין (להלן: עסקה ב' ).

5.         לטענת מג'אדלה, המסמכים מצויים בחזקת מואסי או אמורים להימצא אצלם ויהיה בחשיפת המסמכים כדי להוכיח טענתו כי מדובר בעסקת מכר ולא בהסכם הלוואה.

            האדונים מואסי התנגדו לבקשה וטענו כי זו הוגשה לאחר תום ההליכים המקדמיים ולאחר שהגישו תצהירי עדות ראשית. לגופו של עניין טענו שאין בהצגת המסמכים רלוונטיות לתיק הנדון, וכי חשיפת פרטים של העסקאות פוגעת בפרטיות של הצדדים לאותן עסקאות.

6.         בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט קמא נקבע, כי על אף שקיימת גישה מרחיבה בנוגע לחובת גילוי ועיון במסמכים, הרי שכאשר קיים חשש לפגיעה בפרטיות, על בית המשפט לבחון מהי מידת החיוניות והחשיבות של המידע המבוקש למחלוקת בין הצדדים ואם אכן יש הצדקה לגילוי הראייה או שמא יש ניסיון ל"דיג ראיות".

            תוך יישום העקרונות אלו על המקרה דנן, קבע בית המשפט, שגם אם מדובר בעסקאות שבוצעו על ידי מחמד מואסי ואחיו, אין להם קשר לתביעה הנדונה, ולמעשה בקשת מג'אדלה מתייחסת להצגת מסמכים הנוגעים לצדדים שלישיים ואין בפני בית המשפט פירוט נדרש מצד מג'אדלה אשר יש בו כדי לבסס הצורך בהצגת המסמכים לשם חשיפת האמת.

            על בסיס האמור, נדחתה הבקשה.

7.         בבקשה בפניי חוזר מג'אדלה על טענותיו. לעמדתו מדובר במסמכים מהותיים וחשובים אשר יש בהם כדי לשפוך אור אודות המחלוקות שבין הצדדים. מאחר שהגישה הכללית מורה על הרחבה של חובת גילוי המסמכים, אין מניעה כי אלה יוצגו גם במקרה דנן.

8.         כפי שהובהר, לא נתבקשה תשובה.

            די לעיין בסע' 23 לבקשה כדי לדחות את בקשת רשות הערעור. באותו סעיף מודה למעשה המבקש כי המסמכים המבוקשים אינם מושא המחלוקת שבין הצדדים אלא לכל היותר יש בהם כדי להוכיח העדר מהימנות של גרסת האדונים מואסי.

            ככל שלא מדובר במסמכים רלוונטיים, וככל שהמבקש עומד על טענתו בדבר אי מהימנות של המשיבים או של עדיהם, אין מניעה כי יוכיח טענותיו אלה באמצעות ראיות אחרות או שונות.

            יתר על כן, המדובר בחוזים שנחתמו עם צד ג', שאינם צד לדיון, ואין מקום להורות על הצגת מסמכים אלה כדי להוכיח כי עדי המשיבים אינם מהימנים ו/או כי עדות המשיבים, אינה מהימנה.

9.         אשר על כן, הבקשה נדחית.